בכדי לשמר תכונות חשובות אנחנו מעדיפים עופות מגזעים טהורים, משמעות העניין היא שמראש אנו בוחרים בעופות שהמגוון הגנטי שלהם קטן בהשוואה לגזעים מעורבים!
כל מי שהדגיר ביצים אי פעם בחייו, חווה את תחושת חוסר האונים אל מול אפרוח מפותח לגמרי, שמת כשהוא ספון בתוך קליפתו זמן קצר לפני הבקיעה, או אל מול אפרוח מפותח למחצה שמת באמצע תהליך הדגרה.
השאלות הבלתי נמנעות הנשאלות במצב זה הן: למה? מה קרה? האם זה משהו שקרה באשמתי? מה אני יכול לעשות בכדי למנוע זאת? התשובות לשאלות אלו אינן חד משמעיות ומגוונות מאוד. במאמרון קצר זה ברצוני לעסוק בהיבט אחד של הבעייה ובדרכי פתרון אפשריים. הסיבות לאי התפתחות עוברית בשלבים שונים של ההדגרה, או למוות לפני בקיעה ואף למוות בשלבי החיים המוקדמים הן רבות ומגוונות. מבין העיקריות שבהן ניתן לציין את תזונת ההורים (ובעיקר התרנגולת), לפני הטלת הביצה, מחסור ספציפי במינרלים וויטמינים מסוימים, כגון ויטמיני A ו- E, טריות הביצים המוגדרות, (כל יום העובר מיום ההטלה מפחית את הצלחת ההדגרה בממוצע של 2%), אופן אחסון הביצים מרגע ההטלה ועד ההדגרה ( מנח הביצה, טמפ, לחות) רמת הטלטול שעברו הביצים (ככול שטולטלו יותר כך יקטן הסיכוי להדגרה מוצלחת) גיל התרנגולות ועוד ועוד. ברצוני לעסוק באחת הסיבות, סיבה שלדעתי היא קרדינלית, והוא הגיוון או ההבדל הגנטי של ההורים (stock breeding ) שמהם נטלנו הביצים להדגרה. לפני העיקר הקדמה קטנה, בגנטיקה מוכר המושג "און כלאיים" או Heterosis. מושג זה מתאר את החיוניות, החוזק והבריאות של פרטים שהם תוצרי מכלוא של שני גזעים. כולנו מכירים את התופעה של כלבים וחתולים מעורבים שהם הרבה פחות רגישים ופחות חולים מגזעים טהורים. גם בתעשיית הביצים והבשר לעולם יעדיפו גזעי מכלוא על פני גזעים טהורים. למשל גזע המטילות היילין או לומהן הם גזעים המבוססים על לגהורן שהוכלא עם גזעים נוספים והתוצאה שהתקבלה היא מכונת הטלה משומנת המטילה 320-340 ביצים לשנה ובגיל מוקדם יחסית אל מול 230-250 ביצים של רוב הגזעים הטהורים. ואילו עוף הבשר היחיד בתעשייה הוא ה Cornish cross שהוא תוצר הכלאה של Cornish game עם Plymouth rock לבן. עוף זה מגיע תוך 50 יום לגודל שיווק! בעוד שלעופות מגזע טהור המיועדים לבשר נדרשים כמעט 5 חודשים בכדי להגיע לגודל ראוי. אנחנו, המגדלים הפרטיים והקטנים, בדרך כלל איננו מחפשים רק את יעילות היצרנות, אלא גם( אם לא בעיקר !) את יופיו וגם אופיו של העוף! ולכן נעדיף בד"כ לגדל עופות גזעיים, בשל מזגם הידוע מראש ובשל צורתם, צבע נוצותיהם או צבע קליפת ביצתם או בשל חשיבות השימור והנדירות של הגזע כפי שנעשה בחוות לולי, כל אותם דברים הגורמים לנו לתחושת ההנאה שהיא בבסיס התחביב הזה. נקודה זו היא בעצם הנקודה בא אני רוצה לעסוק, מאחר ואנחנו מעדיפים בדרך כלל, עופות מגזעים טהורים, משמעות העניין היא שמראש אנו בוחרים בעופות שהמגוון הגנטי שלהם קטן, בהשוואה לגזעים מעורבים!
אם כך מה עלינו לעשות בכדי להעלות את סיכויי ההצלחה של ההדגרה והגידול של עופות גזעיים? מלבד הדברים המובנים של בדיקת בריאות ההורים, בדיקת תזונת ההורים והאם ההורים חוסנו או לא.
עלינו, להתעקש ולשאול את המגדל על מספרם של הפרטים המתרבים בלהקת הרבייה שלו ועל התדירות שבה הוא מכניס קוי דם חדשים והאם הלהקה שלו היא להקת המקור כלומר מהראשונה שממנה פוצלו הצאצאים שאחרים מחזיקים. אנו תמיד נעדיף מגדל המחזיק את להקת המקור ומספר כמה שיותר גדול של פרטים מתרבים מגזע מסוים. ריבוי הורים הוא למעשה הבטחה לכך שהגיוון הגנטי של הורי האפרוחים שרכשנו הוא גדול ובכך נגדיל את סיכויי ההצלחה של האפרוחים. מגדל המחזיק בזוג או בטריו (שלשה זכר ו זוג נקבות) אחד מגזע מסוים, ובמשך כמה דורות משתמש בצאצאי אותו זוג בתור להקת רבייה שממנה הוא מייצר אפרוחים, מהר מאוד יקטין את הגיוון הגנטי (המצומצם ממילא!) וביצי ההדגרה שלו יסבלו מבעיות ההולכות וגדלות של התפתחות ובקיעה כמו כן מאפרוחים מוחלשים ופגיעים. על המגדל ממנו אנו רוכשים את העופות שלנו להיות בעל מגוון גדול ככול הניתן של פרטים מתרבים וכמו כן בעל הידע הדרוש לנצל את המגוון הנ"ל לייצור אפרוחים בריאים וחזקים ככול הניתן.
בני סרור
חוות לולי
Luly Farm