מחלת מארק בעופות - Marek's



מחלת מארק (MDV) נפוצה בכל העולם, היא מדבקת וגורמת לנזקים חמורים מאוד בתמותה ובעיקוב גדילה והטלה של העופות, מחלת המארק גורמת לדיכוי חמור של מערכת החיסון, רבים ממגדלי החצר חווים את המחלה ובהעדר איבחון מקצועי הם אינם מודעים לה.

מחלת מארק בעופות מכונה "סרטן של תרנגולות" המתאפיינת בשיתוקים ותופעות עצביות אחרות ובגידולים לימפטיים המופיעים בכל איברי הפנים, בעור ובשרירים.

מחולל המחלה הוא נגיף מקבוצת ההרפס (Alphaherpes virus) גילוי הנגיף מקבוצת ההרפס כגורם מחלת מארק בעופות היה מהפכני. זה היה המקרה הראשון שבו נמצא כי מחלה סרטנית נגרמת על ידי וירוס ומתנהגת כמחלה מידבקת.

המחלה גורמת לתמותה ולאכזבה גדולה, אני מכיר כמה מגדלי חצר שהפסיקו לגדל עופות כי המחלה הזו "שברה" אותם.

המחלה אינה עוברת ולא מסוכנת לבני אדם!

רקע כללי

מחלת המארק זוהתה לראשונה בשנת 1907 על ידי ד"ר ג'וסף מארק (ומכאן שמה) וטרינר וחוקר הונגרי ממוצא יהודי, אשר קרא לה בשם פולי-ניאוריטיס, דלקת במערכת העצבים, מאחר והתבטאה בשיתוק גפיים ותופעות עצביות דומות.

מאוחר יותר התברר כי המחלה תוקפת גם איברים פנימיים בהם מתפתחים גידולים סרטניים.

ככל שענף הלול התפתח והפך לאינטנסיבי, כך החמירה המחלה עד אשר בשנות ה-60 קיבלה ממדים מגפתיים ממש. בשנת 1967 התגלה שהמחלה נגרמת על ידי נגיף. למזלו של ענף הלול פותח התרכיב הראשון נגד מארק בשנת 1969 על ידי צ'רצ'יל וחבריו באנגליה, אשר החלישו את הנגיף.

זמן קצר אחר כך פותח תרכיב נוסף בארה"ב על ידי ויטר וחבריו, כאשר נגיף שבודד מתרנגולי הודו ונמצא בלתי אלים לתרנגולות שימש לחיסון.

תקופת הדגירה של הנגיף היא כשבועיים עד להופעתו ברקמות השונות. הוא מגיע לשיא ההתרבות והפרשתו בגיל 3-5 שבועות. נגיף הרפס הגורם למחלת מארק מסווג לשלושה סירוטיפים: סירוטיפ 1 – הנגיף של תרנגולות הגורם למחלה על סימניה, שיתוק וגידולים; סירוטיפ 2 – נגיף שבודד מתרנגולות אך אינו גורם למחלה או לפתולוגיה כלשהי; סירוטיפ 3 – שבודד מתרנגולי הודו ואינו אלים לתרנגולות. רוב תרכיבי חיסון מיוצרים מנגיף תרנגולי הודו (HVT = Herpes Virus Turkey) או מסירוטיפ 1 בו הנגיף עבר החלשה על ידי העברות בתרביות תאים.

נגיפי הרפס מתרבים בתוך התאים הפונדקאים בדרך כלל ללא מעטפת, כאשר הם מגיעים לשורשי הנוצות בעור הם מבשילים לצורה השלמה עם מעטפת מגינה בזקיקי הנוצות הנגיפים נושרים עם קשקשי עור בצורה העטופה הם מידבקים ועמידים בסביבת הלול לתקופות ארוכות.

אפרוחים צעירים ופרגיות רגישים במיוחד להדבקה.

התמודדות עם המחלה

כיום בתעשייה מחסנים בכל העולם את רוב האפרוחים המשמשים לרביה ולהטלה וכן חלק מהפטמים באופן שגרתי כנגד מחלת המארק.

התרכיבים הנפוצים והמקובלים ביותר כיום הם זן תרנגולי הודו (HVT) מיובש או קפוא בחנקן נוזלי החיסון בתרכיבים נגד מארק יוצר וירמיה לכל חיי העוף (הנגיף שמקורו בתרכיב נמצא בעוף במשך כל חייו). החיסון מעורר יצירת נוגדנים אשר מונעים את פרוץ המחלה (גם שיתוקים וגם גידולים), אך אינו מונע הדבקה ללא סימני המחלה. החיסון יוצר גם חסינות תאית ומגביר הופעת תאים קטלניים.

בשל מורכבותו של החיסון הצורך באחסונו בחנקן נוזלי, תוקפו הקצר (יש להשתמש בו תוך שעה מרגע ההכנה) ומחירו הגבוהה, מגדלי חצר אינם מסוגלים לחסן בתרכיבי מארק, המחלה שכמעט ונעלמה מתעשיית העופות, קיימת בממדים רחבים בקרב מגדלי החצר.

יש הטוענים שרוב להקות החצר נגועות בוירוס והוא במצב רדום כמו פצצה מתקתקת שיפרוץ כשהתנאים יבשילו.

מניעה וטיפול

אין כל טיפול ממשי נגד מחלת מארק, עופות שהראו סימני מחלה ימותו בתהליך גסיסה איטי וממושך.

האבק שבלול והרפד מהווים מקור הדבקה לעופות בלולים אחרים וללהקות חדשות המאכלסות אותם. הנגיף חודר לאפרוחים רגישים בעיקר דרך הנשימה. באבק וברפד נשארים נגיפי מארק מידבקים למשך עד 8 חודשים בתנאי סביבה רגילים. בטמפרטורות נמוכות (C 0 4 ) עד 10 שנים.

אפרוחים בני יום רגישים ביותר להדבקה במחלה. על כן יש לדאוג להכניסם אל הלול כאשר הוא מחוטא היטב ומבודד ממקורות זיהום ככל האפשר (רפד ישן, רב גיליות), חיטוי הלולים וסביבתם ושמירה על בטיחות היגיינית בשילוב עם חיסון מונע הם הדרך היעילה למזער נזקים.

חיסון נגד מארק חייב להיות מבוצע לפני הדבקה של האפרוחים. לכן החיסון מתבצע בגיל יום עוד במדגרה ולפני הוצאתם אל הלולים. בארצות הברית ובמקומות אחרים מחסנים את העוברים כבר שלושה ימים לפני הבקיעה.

הכנסת עופות ממקום בטוח ואם ניתן מחוסנים יבטיח סיכויים טובים להתמודדות עם המחלה, רכישה רק מבית גידול המקפיד על הפרדת עופות בוגרים מאפרוחים ותנאי סניטריה גבוהים ובטיחות ביולוגית.

תנאי גידול מרווחים הימנעות מגורמי סטרס ומזון בריא ומגוון יסייעו במניעת התפרצות המחלה גם בעופות הנושאים אותה.

סימנים קליניים

סימנים ראשונים טיפוסיים הם כשילה, צליעה ומאוחר יותר שיתוקים של אחת משתי הרגליים ו/או כנף. במקרים רבים הפגיעה במערכת העצבים היא זמנית והכשילות והשיתוקים נעלמים כעבור מספר ימים. באוכלוסיה רגישה (בלתי מחוסנת) העופות מדוכאים, סובלים מהתייבשות ונרשמת תמותה מוגברת עד 60% מהלהקה במקרים קשים.

מקרים של עיוורון, כתוצאה מתסנין של לימפוציטים לתוך העין נפוצים למדי.

התעבות של שורשי הנוצות גם היא טיפוסית למחלה

כיוון שמחלת מארק גורמת לדיכוי מערכת החיסון, מופיעות מחלות נוספות בלהקות, או שמחלות אחרות מחמירות בנזקיהן (קוקצידיוזיס, דלקת עור נמקית).

הבהרה

זיהוי וודאי של מחלת המארק מתבצע אך ורק במעבדת השירותים הווטרינרים בבית דגן, וטרינר ישלח דגימות למעבדה.

ההמלצה שלי היא בכל מקרה של תמותה חריגה ובכל מקרה של הופעת הסימנים הקלינים או אחד מהם להתייעץ עם וטרינר.

אין מאמר זה בא להחליף התייעצות עם רופא ווטרינר.

בבריאות טובה,

אסף חוות לולי Luly Farm

#מחלותשלתרנגולות #מחלתמארק #מחלותבעופות

  • Facebook Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

© 2015 Created By Asaf Stern

 © כל התמונות והכתבות באתר כפופים לזכויות יוצרים , אין להשתמש בהם ו/או להעתיק אותם בלי רשות בכתב מחוות לולי.